Archive for category: מאמרים

במציאות שבה החיים עשויים להשתנות ברגע, השאלה מי ידאג לנו במקרה של אובדן כושר קבלת החלטות היא לא רק שאלה משפטית, אלא גם אישית ומשפחתית. הפתרון לכך טמון בכלי משפטי חדשני ורב-חשיבות: ייפוי כוח מתמשך.

מה זה ייפוי כוח מתמשך?

ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך משפטי המאפשר לכל אדם בגיר (מעל גיל 18) לתכנן מראש את האופן שבו יטופלו ענייניו האישיים, הרפואיים והכספיים במקרה שבו יאבד את היכולת לקבל החלטות בעצמו. באמצעות המסמך, הממנה (מי שעורך את ייפוי הכוח) קובע מיופה כוח – אדם או אנשים שהוא סומך עליהם – שיפעלו בשמו בהתאם להנחיותיו.

מה קורה אם אין ייפוי כוח מתמשך?

ללא ייפוי כוח מתמשך, במצב שבו אדם מאבד את כושר השיפוט שלו, הטיפול בענייניו מצריך מינוי אפוטרופוס על ידי בית המשפט. תהליך זה עלול להיות מורכב, יקר ולגרום למתח בתוך המשפחה. נוסף לכך, לא תמיד האדם שימונה כאפוטרופוס יהיה זה שהממנה היה בוחר בעצמו.

ייפוי כוח מתמשך פותר את הבעיה הזו בכך שהוא מאפשר לממנה לשלוט מראש על מהלך העניינים ולבחור את מיופה הכוח שמתאים לו ביותר.

איך עורכים ייפוי כוח מתמשך?

תהליך עריכת ייפוי כוח מתמשך מחייב ליווי מקצועי של עורך דין שהוסמך במיוחד לכך על ידי משרד המשפטים. הנה השלבים המרכזיים בתהליך:

1. בחירת מיופה כוח: הממנה בוחר אדם אחד או יותר שהוא סומך עליו באופן מלא. ניתן לקבוע מיופה כוח אחר לכל תחום – אישי, רפואי או כלכלי.
2. קביעת הנחיות מפורטות: הממנה יכול לקבוע כיצד יטופלו ענייניו בעתיד, למשל:
   • סוגי טיפולים רפואיים שהוא מסכים או לא מסכים לקבל.
   • אופן ניהול הנכסים והחשבונות.
   • החלטות אישיות כמו מקום מגורים.
3. עריכת המסמך ואישורו: ייפוי הכוח נערך ונחתם מול עורך דין מוסמך, שתפקידו לוודא שהממנה מבין את משמעות המסמך ופועל מתוך רצון חופשי. מיופה הכוח נדרש גם הוא לחתום בפני עורך דין או בהיוועדות חזותית מרחוק, בהתאם להנחיות החוק. לאחר מכן, ייפוי הכוח מופקד במשרד האפוטרופוס הכללי.
4. כניסת ייפוי הכוח לתוקף: ייפוי הכוח נכנס לתוקף רק כאשר הממנה מאבד את כושר קבלת ההחלטות, כפי שהוגדר במסמך (למשל, לאחר חוות דעת רפואית).

האם אפשר לשנות את ייפוי הכוח המתמשך?

בהחלט ניתן לשנות ייפוי כוח מתמשך, אך זאת בתנאי שהממנה עדיין כשיר לקבל החלטות ולפעול מבחינה משפטית. שינוי ייפוי הכוח נעשה באמצעות מתן הודעה בכתב למיופי הכח (אפשר בוואטסאפ), ביטול ייפוי הכח המתמשך שהופקד ועריכת מסמך חדש, שבו הממנה מגדיר הנחיות מעודכנות או מחליף את מיופה הכוח. המסמך החדש מחליף את ייפוי הכוח הקודם, ויש להפקידו שוב במשרד האפוטרופוס הכללי.

מינו אותי למיופה כוח, מה עלי לעשות כאשר הממנה מאבד את כושרו לקבל החלטות?

כאשר הממנה מאבד את כושרו, יש להיכנס לאתר האפוטרופוס הכללי, ולהפעיל את ייפוי הכח המתמשך בהתאם להנחיות שנקבעו במסמך. כך למשל – אם הממנה קבע כי ייפוי הכח המתמשך ייכנס לתוקף כאשר רופא המשפחה יקבע שאינו כשיר לטפל בענייניו, יש לצרף חוות דעת מרופא המשפחה.

בהתאם לסעיף 32ז לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כאשר ייפוי הכוח נכנס לתוקף, מיופה הכוח נדרש לפעול בשקידה, במיומנות, במסירות בלא התרשלות ובתום לב לשמירת ענייניו של הממנה.  זאת בהתאם להנחיות שנקבעו במסמך ולרצון הממנה כפי שבא לידי ביטוי בו. חשוב לזכור את הנקודות הבאות:

• יש לשמור על כבודו של הממנה, בדרך שתגביל את זכויות וחירותו במידה הפחותה ביותר.
• יש להתחשב ברצון הממנה, ואם הוא במצב של צלילות שמאפשר התייעצות, יש לשתפו בהחלטות.
• יש להימנע מפעולות שלא תואמות את ההנחיות שקבע הממנה במסמך.
• מומלץ לתעד את הפעולות שנעשות בשם הממנה כדי להבטיח שקיפות ולשמור על אמון בין מיופה הכוח לבין בני המשפחה או גורמים נוספים.

מיניתי את הבן שלי למיופה כח בחשבון הבנק, האם בכל זאת אני צריך ייפוי כח מתמשך?

כן. עם אובדן היכולת לקבל החלטות ייפוי כח רגיל מתבטל. ללא ייפוי כח מתמשך הבן לא יוכל לבצע פעולות בחשבון הבנק. בנוסף – ייפוי הכח המתמשך מתייחס לנושאים נוספים אישיים בריאותיים וכלכליים מעבר לטיפול בחשבון הבנק.

האם מיופה הכח יכול לבצע כל פעולה בשם הממנה?

לא. בהתאם לחוק, פעולות מסוימות דורשות אישור של בית משפט, ולכן גם אם הממנה אישר למיופה הכח לבצע אותן, יידרש אישור של בית המשפט. פעולות אלה כוללות למשל – פעולה במקרקעין שדורשת רישום בטאבו או מתן מתנה בהיקף כספי משמעותי.

מה קורה אם מיניתי מספר מיופי כח והם לא מצליחים להגיע להסכמה?

חוסר הסכמה בין מיופי כח הוא בהחלט מצב שיכול לקרות, ולכן חשוב לקבוע בייפוי הכח המתמשך מנגנון הכרעה ביניהם. למשל – ניתן לקבוע שהרוב קובע, או שבמקרה של חוסר הסכמה יש לפנות לבית המשפט או לגורם מכריע אחר.

למה לפנות אלינו?

במשרדנו, עורכי הדין מוסמכים על ידי משרד המשפטים לעריכת ייפוי כוח מתמשך ומנוסים בליווי לקוחות בתהליך זה. אנו מבינים את החשיבות הרבה של התאמת ייפוי הכוח לצרכים האישיים של כל לקוח, ונלווה אתכם במקצועיות וברגישות לכל אורך הדרך.

📞 צרו קשר עוד היום לייעוץ ראשוני ולתכנון העתיד שלכם.

האם עירייה רשאית להפלות לטובה את תושביה לעומת תושבי ערים אחרות? שאלה מעניינת זו עלתה לאחרונה לדיון בפני בית המשפט העליון, וזאת במסגרת ערעור שהגיש תושב מבשרת ציון נגד עיריית תל-אביב בגין קנס חניה והוצאות גרירה שהוטלו עליו בשל החניית רכבו בשעות הערב על מדרכה שנצבעה באדום-לבן. טענתו העיקרית של המערער הייתה כי עיריית תל-אביב הפלתה אותו לרעה ונהגה כלפיו באכיפה סלקטיבית, שכן העירייה נמנעה מלתת קנסות לכלי רכב נוספים אשר חנו באותו זמן על המדרכה, וזאת מהטעם שמדובר בכלי רכב השייכים לתושבי תל-אביב.

לאחר ניתוח קצר של המקרה וטענות הצדדים, קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "שמא בכוחו של תו חניה אזורי, המודבק אל שמשת הרכב, לסלק הפרעה לתנועת הולכי הרגל? כלום נשקף מתושבי מבשרת ציון, החונים על המדרכה, סיכון מיוחד, שלמזלם של תושבי תל-אביב לא דבק במכוניותיהם? התשובה לשאלות אלו ברורה מאליה. אין זאת אלא שעיריית תל-אביב גילתה דעתה, כי בשעות הערב ובגבור מצוקת החניה של תושבים המבקשים למהר ולהגיע לבתיהם, יש מקום לשנות מנקודת האיזון המשמשת באכיפתם של דיני החניה בשעות אחרות של היום. לאמור – הסיכון הבטיחותי, הנשקף בשעות היום מחניה במקומות מסוימים שבהם נרשמים דו"חות על העמדתו של כלי-רכב במקום אסור לחניה, הוא פחוּת – כך לעמדת העירייה – בשעות הערב, ועל כן ניתן לצמצם את האכיפה ולהעדיף את זמינותם של מקומות חניה נוספים לתושבים. בכך אין כל פסול. אדרבה, דומה כי כל החלטה שטובת התושב היא נר לרגליה – הולמת. ואולם, המסקנה המתבקשת היא אחת, כי על-פי אותה מדיניות, בשעות האמורות משרתת האכיפה אינטרסים אחרים מאלה המשמשים בתשובתה של העירייה לפניותיו של המבקש. התנהלותה של העירייה מאירה, אפוא, באור אחר את האיסור הפלילי שאותו התכוונה לכתחילה לשרת, עד כדי נטילתו של הצביון האסור מן המעשה מושא האכיפה. איסור החניה שוב אינו מתייחס לסיכונם של עוברי האורח, כי אם להבטחתם של מקומות חניה לתושבים. אין, אפוא, כל שחר לטענה כי המבקש נמצא אשם בגרימתה של הפרעה לתנועה ובסיכון בטיחותם של הנזקקים למדרכה, שהרי כל החונים לפניו ואחריו בשורה גרמו הפרעה דומה. אשמת המבקש, כך דומה, הייתה אחת: בכך שחנה במקום השמור, הלכה למעשה, למתגוררים בסביבת המגורים בה הוא חנה. בנסיבות אלו, לא רק שלא היה מקום להרשיעו בעבירת החניה החמורה יותר, אלא שלא נמצא כל יסוד לפעולת הגרירה."

כפועל יוצא מדברים ברורים אלו, זיכה בית המשפט העליון את המערער, ותוך כדי כך שלח מסר ברור וחד-משמעי כי בתי המשפט לא יתנו את ידם לאפליה ולאכיפה סלקטיבית של חוקים.

ניהול משא ומתן למכירתו או רכישתו של נכס כולל בתוכו את החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, וזאת מכוח הוראת סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר קובע כך: "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה…"

השאלה מתי מדובר בהתנהגות שלא "בדרך מקובלת ובתום לב" איננה פשוטה כלל ועיקר, והיא תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כך למשל, עסק בית המשפט השלום בשאלה האם הסתרת חוב בגין הפרש דמי חכירה למינהל מצד מוכר בעסקת מכר מהווה התנהגות חסרת תום לב. לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית המשפט את הדברים הבאים: "אין חולק, כי הנתבעים ידעו על קיומה של חובת תשלום הפרש דמי החכירה על פי חוזה החכירה. לדברי הנתבע, "הסתובבה שמועה" שחלה הקלה וניתן למכור את הדירה ללא כל תשלום נוסף למינהל, וזאת בתום 5 שנים בלבד מתחילת החכירה. הנתבעים לא מצאו צורך לברר את אמיתותן של השמועות מול המינהל, בטרם העמידו את דירתם למכירה. .. לכל הפחות, מדובר בעצימת עיניים ואדישות לאפשרות שחובת תשלום הפרש דמי החכירה אמנם קיימת. הכל, כאשר ידוע לנתבעים כי בחוזה החכירה מוטלת עליהם חובת תשלום מפורשת אם ימכרו את הדירה בטרם חלפו 10 שנים מתחילת החכירה. גם לאחר שערכו זיכרון דברים עם התובעים ובשלב כלשהו עד עריכת הסכם המכר ואף לאחריו, לא ערכו הנתבעים כל בירור מול המינהל."

כפועל יוצא מכך, פסק בית המשפט את הדברים הבאים: "הנתבעים פעלו, אפוא, בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת במהלך המשא ומתן לכריתת חוזה המכר, כמו גם במהלך קיומו של ההסכם, בכך שלא גילו לתובעים שחלה חובת תשלום הפרש דמי חכירה למינהל, כתנאי להסכמת המינהל להעברת הזכויות. הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במשא מתן לקראת כריתתו של חוזה, בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים.., מקנה לתובעים סעד של פיצויים בעד הנזק שנגרם להם, אשר בנסיבות העניין מגולם בתשלום הפרש דמי החכירה בו נשאו התובעים." לסיכום, בעת ניהול משא ומתן יש לתת את הדעת לחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ולמסור לצד שכנגד את כל הפרטים הרלבנטיים.

לנוכח סכנות היומיום דואגים רבים לבטח את עצמם בביטוחים שונים כגון: ביטוח חיים, אובדן כושר עבודה, ביטוח סיעודי, מחלות קשות וכדומה. בדרך כלל נוהגות חברות הביטוח לחייב את המבוטח, בטרם הוצאת פוליסת הביטוח, למלא טופס בשם "הצהרת בריאות" אשר בו נדרש המבוטח להשיב על שאלות שונות בנוגע למצבו הרפואי נכון לאותו מועד.

מטבע הדברים שפוליסות הביטוח אינן כוללות כיסוי למחלות או בעיות רפואיות אשר המבוטח סבל מהם עוד לפני תקופת הביטוח. הצהרת הבריאות, נושאת, אפוא, חשיבות רבה מבחינת היקפו של הכיסוי הביטוחי הניתן למבוטח. למרות זאת, במקרים רבים מתעוררות בעיות שמקורן בכך שההצהרה לא שיקפה בצורה מלאה ומדויקת את מצבו הרפואי של המבוטח בעת כניסתו לביטוח, וזאת עקב טעויות או חוסר תשומת לב בעת מילוי הטופס ע"י סוכן הביטוח או המבוטח עצמו.

הדברים באים לידי ביטוי במלוא חומרתם במקרים שבהם מסרבת חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח המגיעים למבוטח עפ"י פוליסת הביטוח, וזאת בטענה של אי גילוי מצב רפואי קודם. תשובה אפשרית לטענה זו יכולה לבוא מכיוון סעיף 43 לחוק חוה הביטוח, תשמ"א-1981, אשר קובע כי אם חלפו יותר משלוש שנים ממועד עריכת הביטוח, הרי שחברת הביטוח לא רשאית להסתמך על אי גילוי המצב הרפואי ע"י המבוטח, וזאת אלא אם הוכח שהוא פעל בכוונת מירמה.

באחד מן המקרים שהובאו בפני הסביר בית המשפט השלום בתל-אביב את ההיגיון העומד מאחורי הוראה זו: "בסעיף 43 הונח יסוד האיזון בין הסתמכות טוטלית של המבטח על הצהרת המבוטח, ובין חובתו של המבטח, מנקודת הראות של האינטרס שלו עצמו, לבדוק, בנוסף להצהרת המבוטח, תוך שימוש בכתב הויתור על סודיות רפואית שהמבוטח חותם, את עברו הרפואי של המבוטח, ולהחליט, על סמך מידע שהוא עצמו משיג, אם להמשיך בחוזה הביטוח או להודיע על ביטולו או שינוי תנאיו. אין הדעת סובלת, כי מבוטח ששילם דמי ביטוח למשך תקופה שיכולה להגיעה לעשרות שנים, יגלה ביום הדין כי אין לו כיסוי וכי למעשה פוליסת הביטוח שבידו אינה שווה את הנייר עליו היא כתובה . גם למבוטח הזכות להסתמך על כך כי אם המבטח אינו מבטל את פוליסת הביטוח או משנה את תנאיה במשך תקופה סבירה, שלא יוכל עוד לעשות כן ושיהיה מחויב על ידי תנאי הביטוח ." המסקנה העולה מדברים אלו הינה כי חברות הביטוח אינן יכולות להסתמך בצורה קטיגורית על אי גילוי פרטים במסגרת הצהרת הבריאות כנימוק לדחיית הכיסוי הביטוחי, ויש לבחון כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות.